מערכת יחסים עם אלהים

יש לי מערכת יחסים עם אלהים

עם אלהי הדתיים

מערכת יחסים של איבה

וכעס

ואולי קנאה

אני מקנאה במאמינים? 

על הקלות הבלתי נסבלת שבאמונה? 

על כך שיש להם תשובות ברורות 

שמקובולת עליהם

ללא עוררין

ללא צורך במחשבה נוספת

במחקר לעומק

בהטלת ספק

על זה שהם יודעים את מקומם בעולם

מכירים בתפקיד שלהם

ואני, 

מה התפקיד שלי? 

מה עלי לעשות. 

את מי עלי לרצות? 

אותי? 

האם יש לי בכך סיפוק כלשהו? 

להתפלל - לטייל

בסה״כ יש ליהדות רעיונות טובים, רק שחלקם אבדו בתרגום השנים

הרעיון של להתפלל שלש פעמים ביום למשל, האם הכוונה אינה בעצם לטייל שלש פעמים ביום?... 

לטייל בנפש

לטייל ברגל

להסתכל מסביב, לראות מה יש, מה היינו רוצים שיהיה. 

איך אפשר לקדם את העניינים שלנו, של העולם? עם מי צריך וכדאי להפגש. 

אם תפילה מביאה לך את השקט הזה, יופי. 

אבל בעולם נאור, אנו מכירים בכך שתפילה נמצאת גם במדיטציה, בטיול רגלי של 20 דקות, בבהיה בהולכים ושבים ברחוב, בשתיה של כוס קפה/תה

בכתיבה. 

איך את נרגעת? 

איך אתה מתפלל? 

אני מצלמת. 

בשבילי צילום זה הכי קרוב לאלוהות שלי, למשמעות שלי. 

וכשהיהדות האורתודוקסית העכשווית מטילה על זה וטו ביום שבת, שם מתחילה הבעיה שלנו אחת עם השניה. 

באהבה. 

הכרות קצרה?

אוקיי, 

אז נפתחנו. 

אני לא רבנית, 

אני לא דתיה. 

אבל לקח לי המון זמן להודות בזה. 

גם לכם? 

ספרו לי על זה. 

לא, באמת, בבקשה, אני רוצה לשמוע את הסיפור שלך, שלך וגם שלו. 

ואני רוצה לספר את שלי, כי זה לא פשוט, המלחמות שלנו, עם המשפחה, עם הסביבה המקורית שלנו. יש לנו אישיוז, אז בואו נחלוק. 

שתפו אותי, ואני, אני אשתף אתכם. 

מקווה להתחיל היום בלוג שייתן ערך, לי ולאנשים כמוני, שצריכים תמיכה כדי להיות מי שהם באמת.