סוף סוכות, שמחת תורה, סיום תקופה. לקראת חדשה.

קר לי פתאום

בסוכה הפתוחה

בלי קירות

רק סכך

זה מה שנשאר

זה מה שהשארתי

להנאתי

שיהיה לי גם בימים הקרובים

גג קנים מעל הראש 

בלי קירות

שהרוח תעבור

וזה מה שקיבלתי

ועכשיו קר

קריר

נעים

נחמד הקור הזה

משב הרוח הקליל

והזעה שעל גופי

מתנדפת ומקפיאה אותי… 

ושוב חם לי 

נגמרה הרוח

הלחות עוד כאן

ואני נוטפת 

הזיעה ניגרת

זורמת במורד פני

כמו דמעה 

מתגלגלת

לאט. 

Your'e unwelcome here

איש

שאני לא מכירה

הרים עלי קול היום

במקום ציבורי

כל מה שעשיתי היה להיות אני

עמדתי מחוץ למבנה

״קדוש״

ורשמתי לעצמי משהו

בידי היה מכשיר שמוגדר מבחינתו

״מוקצה״

לא לאו מעשר הדברות

כן מ ל״ט אבות מלאכה

האסורים בשבת

אבל אני מאסתי

מאסתי במוקצה

מאסתי בגברים

שמרשים לעצמם

להעיר לי

ולא בנועם

על סמך אדיקותם בלבד

דתם

אמונתם

----------

איש קטן 

כולם פה אנשים קטנים

אתה מכיר אותי בכלל שאתה מרשה לעצמך להגיד לי משהו?

למה אני צריכה לתת לך כבוד? מה עשית בחייך שמגיע לך כבוד?

כן, אני אשתמש במכשיר הנייד שלי בכל מקום שיחפוץ לי 

גם בבית הכנסת שלך

גם בשבת 

אני הוזמנתי לבר מצווה 

כן 

בבית הכנסת שלך 

אבל אתה זה שאמור לתת כבוד 

לי

כאורחת שלך 

הכנסת אורחים 

א. ב. של התורה כולה. 

תתרכז בעולם שלך

בפנים שלך 

לא במה שחיצוני לך

לא בי

באורך השמלה

לא בכבוד שאני רוחשת או לא רוחשת למקום 

זה ביני לבינו 

לא קשור אליך. 

הפריעו לך בתפילה הבוקר? 

איזה יופי! 

גם זרקו סוכריות ועשו שמח 

ומילאו את המקום 

לשם שינוי 

מבנה ענק 

ריק בטח רוב השבוע 

וכשכבר מגיעים אורחים 

תנו אתם כבוד 

לצעוק בפומבי 

על אישה 

שאתה לא מכיר 

על מעשה 

שאתה לא יכול להתחבר אליו 

... 

תבליג 

תחייך 

ותמשיך הלאה 

לשבת מנוחה שלך 

אל תתן למנוחה שלי 

להפריע את שלך 

זה תלוי בך 

איש קטן 

לא בי

-------

אני מבקשת לעשות בדיקת ציציות פנימית

שלך מול עצמך

איש קטן

לפני שאתה ״יוצא עלי״

בטון מלוכלך

לא יפה

לא מכבד

ואולי

כן אולי

גם הטינאייג׳רית המתוסבכת

יצאה עליו קצת בחזרה...

לא נורא

יסלח לי האל.

שחררתי, אני כבר לא כועסת

שחררתי, אני כבר לא כועסת

אין על מה

עבר לי

גם ככה זה אף פעם לא היה אלוהים עליו כעסתי

זה האנשים

שלקחו את האמונה

ועשו ממנה משהו טמא

לא טהור

לא מבוסס אהבה

אלו שהשחיתו את האל, והאמונה

עליהם יש לי בטן מלאה

אבל אנשים לא טובים יהיו בכל מקום

גם בין כתלי כנסיה

או בית כנסת

וצריך לסנן

לראות את הטוב

לבחור מה מתאים

ואת זה אני עושה יופי

מערכת יחסים עם אלהים

יש לי מערכת יחסים עם אלהים

עם אלהי הדתיים

מערכת יחסים של איבה

וכעס

ואולי קנאה

אני מקנאה במאמינים? 

על הקלות הבלתי נסבלת שבאמונה? 

על כך שיש להם תשובות ברורות 

שמקובולת עליהם

ללא עוררין

ללא צורך במחשבה נוספת

במחקר לעומק

בהטלת ספק

על זה שהם יודעים את מקומם בעולם

מכירים בתפקיד שלהם

ואני, 

מה התפקיד שלי? 

מה עלי לעשות. 

את מי עלי לרצות? 

אותי? 

האם יש לי בכך סיפוק כלשהו? 

להתפלל - לטייל

בסה״כ יש ליהדות רעיונות טובים, רק שחלקם אבדו בתרגום השנים

הרעיון של להתפלל שלש פעמים ביום למשל, האם הכוונה אינה בעצם לטייל שלש פעמים ביום?... 

לטייל בנפש

לטייל ברגל

להסתכל מסביב, לראות מה יש, מה היינו רוצים שיהיה. 

איך אפשר לקדם את העניינים שלנו, של העולם? עם מי צריך וכדאי להפגש. 

אם תפילה מביאה לך את השקט הזה, יופי. 

אבל בעולם נאור, אנו מכירים בכך שתפילה נמצאת גם במדיטציה, בטיול רגלי של 20 דקות, בבהיה בהולכים ושבים ברחוב, בשתיה של כוס קפה/תה

בכתיבה. 

איך את נרגעת? 

איך אתה מתפלל? 

אני מצלמת. 

בשבילי צילום זה הכי קרוב לאלוהות שלי, למשמעות שלי. 

וכשהיהדות האורתודוקסית העכשווית מטילה על זה וטו ביום שבת, שם מתחילה הבעיה שלנו אחת עם השניה. 

באהבה. 

הכרות קצרה?

אוקיי, 

אז נפתחנו. 

אני לא רבנית, 

אני לא דתיה. 

אבל לקח לי המון זמן להודות בזה. 

גם לכם? 

ספרו לי על זה. 

לא, באמת, בבקשה, אני רוצה לשמוע את הסיפור שלך, שלך וגם שלו. 

ואני רוצה לספר את שלי, כי זה לא פשוט, המלחמות שלנו, עם המשפחה, עם הסביבה המקורית שלנו. יש לנו אישיוז, אז בואו נחלוק. 

שתפו אותי, ואני, אני אשתף אתכם. 

מקווה להתחיל היום בלוג שייתן ערך, לי ולאנשים כמוני, שצריכים תמיכה כדי להיות מי שהם באמת.